מאיפה הגיעו הלייזרים?

תורת הלייזר (הגברת לייזר על ידי פליטת קרינה מעוררת) נבעה מאלברט איינשטיין ב-1917, שהצביע על סדרה של תיאוריות טכניות על האינטראקציה בין אור לחומר (Zur Quantentheorie der Strahlung).

על פי התיאוריה, ישנם מספרים שונים של חלקיקים המופצים ברמות אנרגיה שונות. והחלקיקים ברמת אנרגיה גבוהה יקפצו לרמת האנרגיה הנמוכה כאשר הם נרגשים על ידי פוטון מסוים. ברמת אנרגיה נמוכה יוקרן אור בעל אופי זהה לאור שמלהיב אותו. ואור שבוע יכול לעורר אור חזק במצב מסוים.

לאחר מכן, רודולף וו.לדנבורג, ולנטין א. פבריקנט, וויליס אי כבש, אלפרד רסטלר ג'וזף ובר וחוקרים רבים תרמו בחקירת הלייזרים.

היום, הייתי רוצה להקדיש תשומת לב רבה יותר ליישום לייזרים, כמו חיתוך וחריטה בלייזר, ריתוך לייזר וסימון לייזר. היישום של חיתוך לייזר החל בשנת 1963, הוא היה פופולרי עם ארבעה יתרונות, קלות גבוהה, כיוון גבוה, מונוכרומטיות גבוהה וקוהרנטיות גבוהה. אין עיוות ובלאי כלים במהלך הפעולה מכיוון שהלייזר אינו נוגע בחומר העיבוד. יתר על כן, זהו עיבוד גמיש שחותך ומחורר במהירות את חומר המתכת בעוצמה גבוהה של קרן ואנרגיה עוצמתית.

יתרה מכך, אם אי פעם שמעתם ריתוך לייזר, תחליף חדש לריתוך קונבנציונלי, הייתם יודעים שזו דרך יעילה. לא רק בגלל יכולת ההסתגלות הגדולה, אלא גם בגלל היתרונות המקיפים.

בהתבסס על קרן הלייזר האופטית, העובדים יכלו לרתך את חומר המתכת ללא חומר המילוי ושטף הריתוך. בהשוואה לריתוך קשת ארגון מסורתי, הדרך הנפוצה ביותר לריתוך כרגע, ריתוך בלייזר סיבים יכול לעבור דרך החומר השקוף, מה שיכול למנוע מאוד את הפציעה שלו כתוצאה מהעיבוד הרחוק. וזה יכול לשמש בסביבה קיצונית, כמו טמפרטורה גבוהה, סביבה קרה גבוהה ורדיואקטיבית.